Chap. 10
1
א הַשּׁוֹבֵר עֶצֶם בְּפֶסַח טָהוֹר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב־מו) 'וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ'. וְכֵן נֶאֱמַר בְּפֶסַח שֵׁנִי וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. אֲבָל פֶּסַח שֶׁבָּא בְּטֻמְאָה אִם שָׁבַר בּוֹ עֶצֶם אֵינוֹ לוֹקֶה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ בְּטָהוֹר וְלֹא בְּטָמֵא. אֶחָד הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר אוֹ שֶׁשָּׁבַר בּוֹ עֶצֶם מִבְּעוֹד יוֹם אוֹ שֶׁשָּׁבַר אַחַר כַּמָּה יָמִים הֲרֵי זֶה לוֹקֶה:
2
ב לְפִיכָךְ שׂוֹרְפִין עַצְמוֹת הַפֶּסַח בִּכְלַל הַנּוֹתָר מִבְּשָׂרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בָּהֶן לִידֵי תַּקָּלָה:
Kessef Michneh (non traduit)
(א־ב) השובר עצם בפסח טהור ה''ז לוקה וכו' אבל בפסח שבא בטומאה וכו'. משנה וגמרא בפרק כיצד צולין (דף פ''ד): אחד השובר את העצם בליל ט''ו וכו'. שם ע''ב פלוגתא דרבי ות''ק ופסק כת''ק. ומ''ש או ששבר אחר כמה ימים ה''ז לוקה לפיכך שורפים עצמות הפסח וכו'. שם (דף פ''ג):
3
ג אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל שְׁבִירַת עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ. אֲבָל עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ מוֹחַ וְשֶׁאֵין עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר אֵינוֹ חַיָּב עַל שְׁבִירָתוֹ. הָיָה עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר וְשָׁבַר הָעֶצֶם שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַבָּשָׂר חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁבַר פָּנוּי מִבְּשָׂרוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
אין חייבין אלא על שבירת עצם וכו'. שם בדף פ''ה: ומ''ש היה עליו כזית בשר ושבר העצם שלא במקום הבשר חייב וכו'. שם (דף פ''ד:) פלוגתא דר''י ור''ל ופסק כר''י:
4
ד הַשּׁוֹבֵר אַחַר הַשּׁוֹבֵר בְּעֶצֶם אֶחָד לוֹקֶה:
Kessef Michneh (non traduit)
השובר אחר שובר בעצם אחד לוקה. ירושלמי פרק כיצד צולין בשתי התראות אפי' עצם אחד ושברו וחזר ושברו חייב שתים, ועוד שם בסוף הפרק ויידא אמר יש שובר אחר שובר:
5
ה הַשּׂוֹרֵף עֲצָמוֹת וְהַמְחַתֵּךְ גִּידִים אֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם:
Kessef Michneh (non traduit)
השורף עצמות והמחתך גידים אינו חייב משום שבירת עצם. שם (דף פ''ד):
6
ו * פֶּסַח שֶׁהוּא נָא אוֹ מְבֻשָּׁל וְשָׁבַר בּוֹ אֶת הָעֶצֶם לוֹקֶה. אֲפִלּוּ נִפְסַל בְּטֻמְאָה וִיצִיאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם יֵשׁ בּוֹ אִסּוּר שְׁבִירַת הָעֶצֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּשֶׁר וְנִפְסַל. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּשֶׁר כְּגוֹן שֶׁנִּתְפַּגֵּל אוֹ נַעֲשָׂה מַחֲשֶׁבֶת זְמַן אוֹ מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם:
Kessef Michneh (non traduit)
פסח שהוא נא או מבושל וכו'. שם בדף הנזכר. ומ''ש אפילו נפסל בטומאה ויציאה וכו' בד''א כשהיתה לו שעת הכושר ונפסל וכו'. גם זה שם פלוגתא דרבי ות''ק בדף הנזכר ופסק כת''ק:
Raavade (non traduit)
פסח שהוא נא וכו' עד שבר עצם האליה. א''א בכלן תפס כרבנן ובאליה תפס כרבי:
7
ז שָׁבַר עֶצֶם הָאַלְיָה אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה:
Kessef Michneh (non traduit)
ומה שכתב שבר עצם האליה אינו לוקה וכו'. גם זה שם פלוגתא דרבי ותנא קמא ופסק כרבי. ויש לתמוה למה בשאר פסק כתנא קמא ובזו פסק כרבי וכבר השיגו הראב''ד. ונראה שטעם רבינו משום דרב אשי דבתרא הוא אמר על שבירת עצם האליה דהא ודאי אינו ראוי לאכילה כלל:
8
ח * הַסְּחוּסִים שֶׁהֵם כְּמוֹ עֲצָמִים רַכִּים. הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְאָכְלָן:
Raavade (non traduit)
הסחוסים וכו' עד שעצמותיו רכין לא יאכל אותן. א''א מה נשתנו סברותיו בכמה מקומות ומעולם לא עלה על דעת מפרש שבאה זו המשנה על איסור שבירת העצם שאם כן היה לו לומר כל שאינו נאכל בשור הגדול לא יאכל בגדי הרך אבל באה על חיוב אכילה שהוא בבל תותירו:
9
ט הָיָה גְּדִי קָטָן וְרַךְ שֶׁעַצְמוֹתָיו רַכִּים לֹא יֹאכַל אוֹתָן שֶׁזֶּה שׁוֹבֵר עֶצֶם וְאִם אָכַל לוֹקֶה. שֶׁאֶחָד הַשּׁוֹבֵר עֶצֶם קָשֶׁה אוֹ עֶצֶם רַךְ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁנֶּאֱכָל בְּשׁוֹר הַגָּדוֹל אַחַר שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל הוּא שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל כְּנֶגְדּוֹ מִן הַגְּדִי הָרַךְ אַחַר צְלִיָּתוֹ כְּגוֹן רָאשֵׁי כְּנָפַיִם וְהַסְּחוּסִים:
Kessef Michneh (non traduit)
(ח־ט) הסחוסים וכו' עד כגון ראשי כנפיים והסחוסים. זהו פירוש רבינו למה ששנינו בפרק הנזכר כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ראשי כנפיים והסחוסים ובגמרא רבה רמי תנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא אימא סיפא ראשי כנפיים והסחוסים והא הני לא מתאכלי בשור הגדול ואסיק רבא מה הן קתני והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הם ראשי כנפיים והסחוסים ותניא כוותיה. ופירש''י כל הנאכל בשור הגדול וכו' אבל מה שאין נאכל בשור הגדול אין נמנין עליו בפסח אע''פ שעכשיו רך הוא עתיד להקשות בסופו עכ''ל: והראב''ד כתב א''א מה נשתנו סברותיו וכו'. ומה שהקשה על רבינו שא''כ הל''ל כל שאינו נאכל בשור הגדול אינו נאכל בגדי הרך אין זה כדאי לסתור פירוש רבינו ואם קושיא זו קושיא גם לפירוש רש''י קשיא. ועוד שלפירוש הראב''ד קשה דלא הל''ל יאכל בגדי הרך דמשמע דמותר לאכלו אלא הכי הל''ל ראוי לאכילה בגדי הרך ולפיכך יש לתמוה למה הפליא להתמיה על פירוש רבינו:
10
י גִּידִין הָרַכִּין שֶׁסּוֹפָן לְהִקָּשׁוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה עַתָּה וְנֶאֱכָלִין בְּפֶסַח אֵין נִמְנִין עֲלֵיהֶן. וְנִמְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בְּלֹא שְׁבִירַת עֶצֶם. וְאֵין נִמְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבְּקוּלִית וְהוּא הָעֶצֶם הַסָּתוּם מִשְּׁנֵי רָאשָׁיו. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִירַת עֶצֶם:
Kessef Michneh (non traduit)
גידים הרכים שסופן וכו' אין נמנין עליהם. שם: ונמנים על מוח שבראש ואין נמנין על מוח וכו'. שם:
11
יא * כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל אֶת הַפֶּסַח חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְאוֹכֵל וְחוֹתֵךְ הָעֲצָמוֹת מִן הַפֶּרֶק וּמְפָרְקָן אִם רָצָה. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְגִיד הַנָּשֶׁה מוֹצִיאוֹ וּמַנִּיחוֹ עִם שְׁאָר הַגִּידִים וְהָעֲצָמוֹת וְהַקְּרוּמוֹת שֶׁיּוֹצְאִין בִּשְׁעַת אֲכִילָה. שֶׁאֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר וְאֵין מְחַתְּכִין אוֹתוֹ אֶלָּא צוֹלִין אוֹתוֹ שָׁלֵם. וְאִם חֲתָכוֹ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁלֹּא יֶחְסַר אֵיבָר. צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר מִבְּשַׂר הַפֶּסַח עַד בֹּקֶר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב־י) 'לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר'. וְכֵן בַּשֵּׁנִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט־יב) 'לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר'. וְאִם הִשְׁאִיר מִמֶּנּוּ בֵּין בָּרִאשׁוֹן בֵּין בַּשֵּׁנִי עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב־י) 'וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ':
Kessef Michneh (non traduit)
כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וכו': כתב הראב''ד בחיי ראשי אין איסור גדול מזה וכו'. ומ''ש ותרבא דתותי מתנא, י''ל שלא עלה על דעת שרבינו מתיר לצלותו עם חלב האסור מן התורה אלא גיד הנשה שאין בגידין בנ''ט ושמנו שאין בו איסור אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור ובפסח לא נהגו כדי שלא יבא לחתך בו אבר אבל חלב האסור מנקרים אותו ואפילו החוטים והקרומות האסורים משום חלב מסירים אותם אע''פ שאין אסורים אלא מדרבנן כמבואר בפ''ח מהמ''א דייקא נמי דקתני שאין מנקין אותו כשאר הבשר דמשמע שמנקין אותו אלא שאינו כשאר בשר. ומ''ש והקרומות שאין בהם איסור מיירי דומיא דשאר גידים ועצמות דנקט שאין בהם איסור והראש יושיבנו בית שחיטתו לצד מטה או ינעוץ בחוטמו איזה דבר ויושיב חוטמו לצד מטה ויצא כל דם שבו וקרומות שבראש אינם אלא משום דם ונורא מישאב שייב וכשיפרק עצמות הראש יוציאם ויניחם עם שאר העצמות והגידים. ויש סמך לדברי רבינו מדתניא בפרק [ז' דתוספתא פסחים] נצלה החיצון ולא נצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לנא: ואם השאיר ממנו וכו'. מקרא מפורש בפ' בהעלותך. ומ''ש ואינו לוקה על לאו זה שהרי ניתק לעשה וכו'. בפ' כיצד צולין (דף פ''ד) ופ''ק דתמורה (דף י''ד) ופ' ד' מיתות (דף ס''ג) ופ''ק דמכות אמר הכי ר''י ור' יעקב אמר לא מן השם הוא זה אלא משום דה''ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו ואע''ג דקושטא דמלתא היא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו נקט רבינו טעמא דר''י לאשמועינן רבותא דאפילו אי הוה ביה מעשה הוה מיפטר מאידך טעמא. ופ''א מהלכות אלו גבי מניח אימורים כ' רבינו טעם דהוי לאו שאין בו מעשה:
Raavade (non traduit)
כשאדם אוכל את הפסח וכו' עד העצמות והקרומות. א''א בחיי ראשי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם גיד הנשה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא ועם קרומות שבראש ואם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו:
12
יב כְּשֶׁמַּקְרִיבִין אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן מַקְרִיבִין עִמּוֹ שְׁלָמִים בְּיוֹם י''ד מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן. גְּדוֹלִים אוֹ קְטַנִּים. זְכָרִים אוֹ נְקֵבוֹת כְּכָל זִבְחֵי הַשְּׁלָמִים. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים טז־ב) 'וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר'. אֵימָתַי מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּא בְּחֹל וּבְטָהֳרָה וּבְמוּעָט. אֲבָל אִם חָל יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁבָּא הַפֶּסַח בְּטֻמְאָה אוֹ שֶׁהָיוּ הַפְּסָחִים מְרֻבִּים אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה. וְאֵין מַקְרִיבִין אֶלָּא הַפְּסָחִים בִּלְבַד:
Kessef Michneh (non traduit)
כשמקריבים את הפסח וכו' אימתי מביאין עמו חגיגה זו וכו'. משנה פ' אלו דברים (דף ס''ט:):
13
יג חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת וְאֵינָהּ חוֹבָה. וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד כְּכָל זִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאָסוּר לְהַנִּיחַ מִבְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז־ד) 'וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה אַזְהָרָה לְמַנִּיחַ בְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר. שֶׁנֶּאֱמַר לַבֹּקֶר עַד בֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשֵּׁנִי. וְהַמּוֹתִיר אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא יִשְׂרֹף הַנּוֹתָר מִמֶּנָּה כִּשְׁאָר הַנּוֹתָרִים:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש חגיגת י''ד רשות. שם בגמ'. ומ''ש ונאכלת לשני ימים ולילה. משנה שם. ומ''ש ואסור להניח מבשר חגיגת י''ד ליום ג' וכו'. שם (דף ע''א). ומ''ש והמותיר אינו לוקה. משנה פ' כיצד צולין (דף פ''ד) והוא מהטעם שנתבאר בסמוך:
14
יד בְּשַׂר חֲגִיגָה שֶׁעָלָה עִם הַפֶּסַח עַל הַשֻּׁלְחָן וְכָל הַתַּבְשִׁילִין הָעוֹלִים עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן מִתְבַּעֲרִין עִמּוֹ. וְאֵינָן נֶאֱכָלִים אֶלָּא עַד חֲצוֹת כַּפֶּסַח עַצְמוֹ גְּזֵרָה מִפְּנֵי הַתַּעֲרֹבֶת:
Kessef Michneh (non traduit)
בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השלחן וכו'. ירושלמי בפרק אלו דברים וכתבו הראב''ד:
15
טו מַה בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לְפֶסַח שֵׁנִי. הָרִאשׁוֹן אָסוּר בְּחָמֵץ בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְאֵינוֹ נִשְׁחָט עַל חָמֵץ. וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ חוּץ לַחֲבוּרָה. וְטָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ. וּמְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא בְּטֻמְאָה אִם נִטְמָא רֹב הַקָּהָל טֻמְאַת מֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל פֶּסַח שֵׁנִי חָמֵץ וּמַצָּה עִמּוֹ בַּבַּיִת. וְאֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ. וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ. וְאֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה וְאֵינוֹ בָּא בְּטֻמְאָה. וּשְׁנֵיהֶם דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. וּטְעוּנִין הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּתָן וְנֶאֱכָלִין צָלִי בְּבַיִת אֶחָד עַל מַצָּה וּמָרוֹר. וְאֵין מוֹתִירִין מֵהֶן. וְאֵין שׁוֹבְרִין בָּהֶן אֶת הָעֶצֶם. וְלָמָּה לֹא יִשְׁוֶה הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן לְכָל הַדְּבָרִים מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט־יב) 'כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ'. לְפִי שֶׁפֵּרֵשׁ בּוֹ מִקְצָת חֻקַּת הַפֶּסַח. לְלַמֵּד שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה לָרִאשׁוֹן אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ בּוֹ. וְהֵן הַמִּצְוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ וְהֵם חֻקַּת הַפֶּסַח. שֶׁכְּלָל זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם שֶׁיִּלָּקַח הַפֶּסַח מִבֶּעָשׂוֹר. וְשֶׁהוּא טָעוּן הַגָּעַת דָּם בַּאֲגוּדַת אֵזוֹב לַמַּשְׁקוֹף וְלִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. וְשֶׁיֵּאָכֵל בְּחִפָּזוֹן. אֵין אוֹתָן הַדְּבָרִים נוֹהֲגִים לְדוֹרוֹת וְלֹא נַעֲשׂוּ אֶלָּא בְּפֶסַח מִצְרַיִם בִּלְבַד:
Kessef Michneh (non traduit)
מה בין פסח ראשון לפסח שני וכו'. משנה פרק מי שהיה טמא (דף צ''ה). ומ''ש ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו. יש לתמוה על זה דהא תניא התם בגמ' ככל חקת הפסח יעשו אותו יכול כשם שהראשון אסור בבל יראה ובל ימצא כך שני אסור וכו' ת''ל וכו' בכלליה דלא ישאירו ממנו עד בקר מאי קא מרבה ליה לא תוציאו ממנו דדמי ליה דהאי מיפסיל בנותר והאי מיפסיל ביוצא, וא''כ קשה היכי ממעט רבינו יוצא, וי''ל דבגמ' קאמר דמרבי ליה משום דדמי ליה דהוי לאו שניתק לעשה דומיא דנותר. ופירש''י דלית ליה להאי תנא הא דתניא בפ' כיצד צולין האוכלו ה''ז בלא תעשה דובשר בשדה טריפה אלא מותר להחזירו ולאכלו עכ''ל. ומאחר דקי''ל כההוא תנא דמוציא חייב משום ובשר בשדה טריפה תו ליכא לרבויי יוצא מנותר שזה ניתק לעשה וזה לא ניתק לעשה. ומ''ש ואין מביאין עמו חגיגה. תוספתא פ''ח. ומ''ש ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו. נראה דט''ס יש כאן וצריך למוחקו ולכתוב במקומו ומוציאין אותו חוץ לחבורתו כעין מ''ש ברישא גבי פסח ראשון אין מוציאין ממנו חוץ לחבורה. ומ''ש ואינו בא בטומאה וכו' עד על מצה ומרור. במשנה פ' מי שהיה טמא (דף צ''ה). ומ''ש ואין מותירים מהם ואין שוברים בהן את העצם. מקרא מפורש בפרשת בהעלותך. ומ''ש ולמה לא ישוה השני לראשון לכל הדברים וכו'. שם בגמ': שכלל זה שנאמר במצרים וכו' אין אותם דברים נוהגים לדורות וכו'. משנה בפ' מי שהיה טמא (דף צ''ו): סליקו הלכות קרבן פסח בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source